כולי תקווה שהחששות שהיו בתחילת הדרך שאנשים יסרבו להתחסן יתבדו.
ליתר ביטחון אתן את השנקל שלי מחווייתה האישית של חצי מחוסנת:
הזריקה עצמה לא כאבה במיוחד, אבל בשעות שאחר כך התפתח כאב מקומי, במיוחד בלילה אחרי הזריקה. בימים שלאחר מכן הוא נגוז לאיטו (אבל שמעתי על אנשים שלא היו להם שום כאבים).
ביום המחרת הייתה חולשה מסוימת, ולא הייתי ממליצה לעצמי להפעיל כלים כבדים במצבי. יום נפלא לבינג’ כלשהו לבחירתכם (אבל שמעתי על אנשים שהיה להם יום רגיל לגמרי אחרי).
מעל הכול ריחפה ההודיה למערכת הבריאות המופלאה שלנו!
התקתוק בכל התהליך, התור המסודר של המכוניות שהתקדם יפה (חוסנתי בדרייב-אין), האדיבות של המחסנת, התשובות שנתנה מבלי שנשאלו (“זה לא חמש מנות, רק אחת, זה של פייזר”), הסדרן שכיוון אותי לחנייה להמתנה, והסדר הכמעט לא ישראלי הזה.
אולי זו רק אני, אבל החגיגיות שבאירוע הייתה פשוט יוצאת דופן!
אז לכו תנהרו לחיסונים (ברגע שיגיע תורכם), קופות החולים יעמדו בזה.
משרד הבריאות העלה דף שאלות ותשובות נחמד לגבי החיסונים, שבאמת עונה על רוב השאלות אם לא על כולן.
אם אחרי כל זה יש לכם עדיין איזו התלבטות או אי נוחות או חוסר אמונה, ואתם לא קונספירטיביים (כי אם כן, אני לא יכולה לעזור לכם), תרגישו חופשי לשאול ולהגיב בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.
אשמח לנסות לענות, מבטיחה להתבסס על הוכחות כתובות, ואם אין – אז גם זו תשובה.
ואגב, כרגע, לחלק מהדברים באמת אין תשובות חותכות.
עוד משהו שהקורונה מלמדת אותנו – לחיות באי וודאות.
מוזמנים כתמיד להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.
תחזיקו מעמד, The end is near.
פה בשבילכם, נגה