נגה דר - רפואה סינית בראייה מערבית

יש תקופות בחיים שככה קשה. מתלווה לזה לפעמים הרגשה כאילו תקוע לכם משהו בגרון שמסרב לרדת. כמו ההרגשה כשבולעים אוויר או ביס גדול במיוחד שלא נלעס כמו שצריך. ואולי זה בכלל בחזה…?

הרפואה המערבית קראה לזה גלובוס היסטריקוס, על שם הכדור שמורגש בגרון, ועל שם הרחם שחשבו שיש לכל מי שסובל מזה. היום יודעים שזה קורה גם לגברים, רק שהם לא פונים לרופא כשזה מטריד אותם. כי אתם יודעים… גברים…

בראייה מערבית בעיקר רואים את זה קורה לאנשים שסובלים מריפלוקס קיבתי-ושטי (GERD) – בעברית, צרבת – ולשם מכוונות רוב ההמלצות. מצאו גם מתאם למשברים רגשיים שאנשים מתמודדים איתם באותה תקופה, והטיפול בהתאם: לקיחת כדורים סותרי חומצה, ושיחה עם חברים או קבלת עזרה מקצועית להרגעת הנפש.

בראייה סינית, באופן לא מאוד מפתיע, המסקנות די זהות. מדברים על ליחה ש”בסינית” יכולה גם להיות מקבילה לחומציות שעולה בגרון (וגם לעוד דברים), ומזכירים גם את הפן הרגשי והמעורבות שלו.

הסינים קוראים לזה “תסמונת גרעין השזיף”, תיאור ציורי (לא שיפוטי) לתחושה הזו בגרון. זו יכולה להיות תוצאה של חוסר רצון להוציא משהו החוצה כמו רגשות ותחושות. כיוון שהם סינים ולא כל כך מדברים על רגשות, הם ממליצים למטופלים כאלה על תרגילי נשימה, פעילות גופנית ומדיטציה.

בראייה שלהם העלייה הזו של נוזלים בגוף היא זרימה בכיוון הלא נכון, (מה שנכון), ולכן צריך להסדיר את הזרימה. כמה פשוט, ככה הגיוני. את זה אפשר לעשות בעזרת מחטים או לחיצות ממושכות על נקודות נבחרות, וכמובן שישנן גם פורמולות של צמחים שיכולות לעזור.

אז בואו נרכז את ההמלצות העיקריות לרשימה אחת משותפת:

1. תקבעו תור – קודם כל, ובראש ובראשונה, אם זו תופעה חדשה, ליתר ביטחון, דברו עם רופאת המשפחה. היא מכירה אתכם ותדע מה לעשות. אולי יש כאן בעיה פיזיולוגית אמיתית שדורשת תשומת לב. ליתר ביטחון, מה אכפת לכם…
2. שימו לב – תמיד נכון להיות קשובים לגוף שלנו, ובמקרה זה, שימו לב מתי קורה ובעקבות מה? האם יש מזונות מסוימים שמעוררים את התחושה ואחרים שמעמעמים אותה? האם קורה אחרי סערת רגשות? כשנשכבים לישון?
   התשובות האלה יעזרו לכם לשנות את הדיאטה שלכם אם אתם רוצים, אבל גם ובעיקר יספקו מידע חשוב לכל המטפלים שלכם – מערביים ואחרים – כדי להבין מה מקור הבעיה ולכוון אתכם לפתרונה.
3. תדעו מתי לעצור – תפסיקו לאכול לפחות שלוש שעות לפני שאתם עוברים לשכיבה. תנו לעיכול במאונח את הזמן שלו.
4. הרימו ראש – אם התחושה מתחזקת בשכיבה, שווה לנסות להרים את מראשות המיטה בכמה סנטימטרים (מדברים על שיפוע של כ-20 מעלות). אפשר להיעזר בבלטות ישנות או בבלוקים, מה שיותר נוח. תנו לכוח הכבידה לעבוד בשבילכם.
5. הכי טוב שמאל – מסתבר ששינה על צד שמאל, במקרה זה, עדיפה. כנראה שההבדל נובע מהמבנה האנטומי של הקיבה. אם תסתכלו על הציור למטה, תראו שכששוכבים על צד שמאל, הקיבה היא כמו בקבוק פתוח עומד. לעומת זאת במנח ימני, אם הפקק לא טוב, יכולה להיות דליפה של מיצי קיבה החוצה ממנה, וההרגשה בהתאם.
6. תרגיעו – אם אתם בתקופה סוערת, מצאו את הדרך לשמור על הגוף שלכם מסכנות המתח הזה. פעילות גופנית, תרגילי נשימה, מדיטציה, מה שעובד.
7. דברו – אם משהו מעיק עליכם, דברו על זה עם חברים טובים, משפחה, מישהו. זו גם לא בושה לקבל עזרה מקצועית כשצריך. זה יכול מאוד לעזור.
8. קחו משהו נגד – באופן כללי, נגד חומציות יתר של הקיבה (ואחרי ביצוע סעיף 1), אפשר להשתמש בנוגדי חומצה ללא מרשם.
9. בואו – דיקור וגם פורמולות צמחים יכולים להועיל כאן, ועל הדרך גם מרגיעים גוף ונפש.

בכל מקרה תדעו שאתם בחברה טובה, זו בעיה מאוד נפוצה. ובעזרת שינויים בהרגלי חיים ושימוש בניסיון שנצבר משך אלפי שנים, אפשר להגיע להקלה.

רוצים להיפתר מבעיה רפואית מעצבנת? רוצים להעיר או להאיר לי?
תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.
תודה אם הבעתם חיבה לדף שלי! לצערי זה לא אומר שמארק יעדכן אתכם בכל פעם שיופיע פוסט חדש 🙁
הדרך היחידה להבטיח שתתעדכנו היא להצטרף לרשימת התפוצה שלי… ככה זה…
מכירים אנשים שרלוונטי עבורם? שתפו ברוחב לב.

וגם אם הפוסט מתעכב קצת, תמיד פה בשבילכם,
נגה

מקורות עיקריים:

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5753679/ – עדכונים על כיווני מחקר חדשים בתחום.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11051341/ – מחקר שבדק את השפעת המנחים השונים בשינה על עליית מיצי קיבה.

נ.ב. תמיד רציתי ולא ידעתי שצריך רק לחפש…
(ומשם לקוח הציור המושלם של הקיבה)

בראיה סינית, אבל (או עצבות גדולה) הוא הרגש של הריאות. כשחושבים על המנח השפוף שמאפיין עצבות, זה מסתדר. הכיפוף הזה גורם לריאות להיסגר קצת ולמנוע נשימות עמוקות ואנחנו נחלשים לאורך זמן. פה ושם כשיחסר חמצן לגוף, נמצא את עצמנו לוקחים פתאום נשימה עמוקה ונאנחים.

בראיה היהודית, טקסי האבלות כל כך חזקים שכבר ראיתי חילונים גמורים שמקפידים עליהם קלה כחמורה. משהו בהגדרות הברורות של עשה ואל תעשה מתאים מאוד בתקופות קשות. הקריעה של הבגד שמסמנת את אותו אדם כמתאבל כלפי הסובבים אותו, הזמנת אנשים לבקר את המתאבלים בשבוע הראשון, הפטור שניתן ממשימות האירוח והטיפוח העצמי. הכול כדי לאפשר זמן עיבוד, לא להיות לבד בכאב ולקבל עזרה מאחרים.

בראייה המערבית, לטקסים האלה יש חשיבות גדולה בהקלה על תהליך האבל. פסיכולוגים יצרו טקסים נוספים, שאינם דתיים, שיכולים לסייע במקרים בהם האבל נמשך יותר מדי זמן. בעיקר דברים שנוגעים להנצחה של הנפטר, ושימור קשר סמלי איתו שממשיך הלאה. טקסים אחרים נועדו לשחרר את החוויה הטראומתית ולהמציא עצמנו מחדש אחרי האובדן.

מה שטוב בטקסי הזיכרון זה שהם נותנים מסגרת מקובלת חברתית להביע את הכאב בצורה שהיא תחומה בזמן, גם אם הם קורים בבית, בהדלקת נר או בהחזקת תמונה.

בראייה שלי העצב הוא בקשה של המוח מהגוף לנוח לרגע, לא להשקיע בגוף, ולהעביר את כל האנרגיות אל המוח כדי לעכל את המצב. לתת זמן וכוחות לנפש להבין מה קרה, לחשוב מה עושים, להתרגל למצב החדש. הגוף רוצה לקפוא בזמן הזה. כעבור זמן סביר של שבעה ימים, חודש או שנה כדאי לגוף לשחרר את העצב הזה. כדאי למחשבות לצאת מתחום העצב, מתחום העבר, ולחזור להתמקד בהווה ובעתיד. המעבר הזה לא קל לכולם. יש משהו ממכר בחוסר העשייה, באפשרות לעצור הכול, בהזדמנות המוצדקת לנוח. אבל החיים ממשיכים, ויש הרבה דברים לשמוח בהם.

דרך אחת לצאת ממצבים כאלה היא לחזור לזוז. להתחיל בקטן ולחזור להזכיר לגוף שהוא קיים ודורש אנרגיות. להזכיר לראש שיש כאן עוד גוף שלם שצריך לפרנס. המוח מצדו יחזור שוב לתת גם אנרגיות לגוף, יפחית מהמשאבים למחשבות ולעצבות. ברגע שמתחילה תזוזה, האנדורפינים נכנסים לפעולה, מצב הרוח משתפר ואנחנו שוב על הסוס.
כמובן שזה רק נשמע פשוט…

ורה בריטן שאיבדה את ארוסה במלחמת העולם הראשונה, כתבה שיר מקסים על התקווה שלה שהזמן ירפא את הפצעים.

קחו לעצמכם את השבוע הזה שבין ימי הזיכרון כדי להתאבל בצורה לגיטימית, וביום העצמאות כמו כל עם ישראל, תזכרו לחגוג למדינה יומולדת, כי בסך הכול – בראייה מאוד מאוד כללית, פיזית, חזותית וגאוגרפית – יש לנו באמת ארץ נהדרת.

רוצים להשתחרר מהעצבות ולצאת אל השמחה, אבל לא יודעים איך?
תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.
וכמובן שאתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.
נהניתם? ספרו לחבריכם ושתפו.

פה בשבילכם כדי להזכיר,
נגה

מקורות:
מאמר על טקסים והשפעתם על מתאבלים – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7887294/
מאמר נוגע ללב על אבל בשירים, ואיך זה מתכתב עם מה שנחקר בנושא, משם לקחתי את השיר – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6380610/pdf/10.1177_0030222818792706.pdf

לעולם לא אשכח איך בזמן שיעור שיאצו, כשהפכו אותי מצד אחד לצד שני נתפס לי הגב. המורה שם לב ומיד הניח שתי אצבעות ענקיות על הצד האחורי של השוק שלי והתחיל ללחוץ עליהן שוב ושוב. הנקודות שלחץ עליהן היו רגישות מאוד, והלחיצות כאבו מאוד, אבל בתום כשתי דקות שהרגישו כמו נצח, עצר ושאל אם יותר טוב. כאב הגב נעלם.

כל הדבר הזה היה הזוי בעיניי, אבל אי אפשר להתווכח עם משהו שעובד. אז מה קרה שם לעזאזל?!

קיבלתי שם עוד חיזוק כואב שיש משהו בנקודות הסיניות האלה שכשלוחצים עליהן במקום אחד, הן משפיעות על מקום אחר. תיכף גם אתם תדעו איך לעשות זאת בעצמכם, אבל רגע לפני – מה פה קורה פה?

בעשור האחרון התפתחה סקרנות סביב רקמת החיבור בגוף – הפאשיה (Fascia). אלה קרומים דקים שעוטפים איברים פנימיים, נמתחים מתחת לעור ובין השרירים. תמיד חשבו שהם שם רק כדי לשמור מכנית על האיברים הפנימיים, על החלקה של השרירים ועל הזנה שלהם. בשנים האחרונות מוצאים עוד ועוד חפיפה בין תכונות הפאשיה והדברים שהיא יכולה לעשות, לבין העקרונות הבסיסיים של הרפואה הסינית. והכל מסתדר כשמבינים שבהכנסת המחט, אנחנו בעצם מגרים את הפאשיה.

מצאו למשל שכוח מכני שמופעל על הפאשיה בנקודה אחת, משפיע על הפאשיה במקום אחר בגוף גם אם מרוחק, ממש כמו בסיפור למעלה.

מצאו גם שבזמן שהמחט נכנסת, היא מלפפת סביבה סיבים של הפאשיה, וגורמת למתיחה ברקמה. מה שמסביר אולי את תחושת הדיגדוג או הזרמים שמדווחים עליה מטופלים הרבה פעמים.

מחקר אחר הראה שמתיחה של הפאשיה גרמה לתאים בה להפריש חומרים נוגדי דלקת, ופה כבר מדברים על דברים שיכולים לתת אפקט טיפולי של ממש. על הדרך יש כאן הסבר להטבה שתרגילי יוגה, טאי צ’י או סתם מתיחות, יכולים להביא לגוף האדם.

בעצם יש כאן “איבר” שמכסה את כל הגוף, שאפשר להלביש עליו את העקרונות של הרפואה הסינית, גם כאלה שנשמעים הזויים לאוזן מערבית.

אז מה זו נקודת הפלא הזו ששחררה לי את הגב? Bl58 אבל נתחיל מ-Bl57 שהיא גם טובה.

Bl57 נמצאת פחות או יותר במרכז הצד האחורי של השוק. הדרך הכי אפקטיבית למצוא אותה כשאתם עם גב תפוס, היא למשש במעלה השוק לאורך קו האמצע ולחפש את הנקודה הרגישה ביותר (במצב רגיל לא אמורה להיות לכם רגישות שם). הנקודה הרשמית היא מתחת לשני ראשי שריר התאומים וביניהם. אתם יכולים ללחוץ בצורה אחידה וממושכת, אתם יכולים ללחוץ ולהרפות ושוב ללחוץ, מה שתרגישו שהוא אפקטיבי, רק תעשו את זה כשתי דקות. תבדקו שוב את הגב, אם אתם יכולים גם לבדוק תוך כדי לחיצה, עוד יותר טוב.

את Bl58 תמצאו במרחק רוחב אצבע באלכסון מטה והחוצה ממרכז הגוף מ-Bl57, ואם גם היא רגישה, גם היא יכולה לקבל טיפול משל עצמה.

החלק המאכזב בסיפור הוא שקורה לא מעט שההשפעה היא זמנית, אבל גם כשהיא חולפת אתם יכולים לחזור על הטקס שוב ולקבל הקלה בהתאם, וככל שתחזרו על זה תראו שלאורך זמן, השרירים נרגעים וההשפעה נשארת ליותר ויותר זמן.

בלי קשר, שכבו על השטיח (או מזרון דק אם יש), הניחו כדור טניס מתחת לגב התחתון ותתחילו להניע את הגוף שלכם על הכדור, כך שהוא עובר על הגב התחתון, ובכל נקודה רגישה, תישארו שם קצת. מתקבל אפקט של עיסוי חינם. לא בהכרח נעים, אבל מאוד אפקטיבי.

שלא תבינו לא נכון, אין כאן ייעוץ או המלצה רפואית, ואם אתם מבצעים את המוצע כאן זה על אחריותכם בלבד. כל בעיה רפואית מחייבת פנייה והתייעצות עם רופא מומחה, שאני לא.

רוצים לראות איך זה עובד גם עליכם?
תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.
וכמובן שאתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.
נהניתם? ספרו לחבריכם ושתפו.

הצבעה שמחה וכשרה שתהיה.
פה בשבילכם, נגה

מקור עיקרי (היו עוד):
על הפאשיה ותפקידו האפשרי בדיקור – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6767840/

שינויי מזג האוויר בתקופה הזו של השנה, מכניסים חלק מהאנשים לסוג של זמזום, בעיקר דווקא כשמתחיל להתחמם. משהו בתדר משתנה ואת מרגישה כעוסה. עוד לא לגמרי ברור לך למה, אבל ברור לך שזה מאוד מעצבן.

בזמן קורונה אתה הרי לא צריך הרבה כדי שיקפוץ הפיוז שהלך והתקצר בשנה האחרונה. קודם שיקפוץ אחר כך כבר תמצא למה ועל מי.

כבר סיפרתי לכם שמבחינת הסינים הכבד מתעורר באביב, אז גם בזה הוא אשם. לרוב ההתעוררות הזו מצוינת. זה גורם לכם לקום ולפעול, זה ממריץ אתכם, זה בעצם הכוח המניע אתכם. אבל אם תגבירו את האנרגיה הזו עוד קצת, כבר תקבלו את העצבנות הזו, חוסר השקט הזה ומשם הדרך להתפוצצות כבר קצרה.

הפתרון הסיני מדבר על נשימות והרגעה, כמו שסיפרתי כבר כאן, אבל כיוון מעניין נוסף אצלם הוא דיקור/עיסוי של כפות הרגליים. המיקוד הזה בכפות הרגליים שהם הבסיס של כולנו, מוריד אליו את שאר הגוף, ובמקום שהכול יעלה למעלה מעצבים, דברים מתעגנים לתוך הקרקע שעליה אנחנו דורכים. חוץ מדיקור ומגע בכפות הרגליים ועל גב כף הרגל, ממליצים אפילו על עיסוי עצמי של כף הרגל דרך דריכה על כדור טניס, למשל, תוך יצירת לחץ על נקודות שונות בכף הרגל.
אם לא תנסו, לא תדעו אם עובד או לא (וגם אז לא בטוח).

עוד כלי הרגעה סופר חשוב הוא כמובן תזוזה והפניית האנרגיה הזו לשימושים טובים יותר כמו אימון גופני. וזה לא צריך להיות כזה שעושים כל השרירנים פעמיים-שלוש בשבוע בחדר כושר. זה גם יכול להיות 10-15 דקות יומיות של תנועות שמשחררות את הגוף ממתחים, ואפילו לא חייבים להזיע בשביל זה.

מוזמנים למשל לנסות את הרוטינה של יוספה טל בהגשת אברי גלעד. מומלץ להפסקת עשר.

רוצים להתייעץ איך להרגיע את העצבנות הפרטית שלכם? משהו יותר מדויק שיתאים לחיים שלכם?

תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.

וכמובן שאתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.

חבקו את הכבד שלכם חזק, הוא בסך הכול רוצה לעשות לכם טוב, רק תנתבו אותו לכיוונים הנכונים.

פה בשבילכם, נגה.

בשנה שחלפה לה מאז שנסגרנו בבתים, המשפטים “אני לא נושם/ת” ו”אין לי אוויר” הפכו נפוצים בצורה מצערת. מתארים לפעמים את תחושת המחנק בגרון, לפעמים את העדר המשאבים, ולפעמים את שניהם.

הלחץ שחלקנו חווה בתנאים החדשים שנוצרו, גרם למיקוד מאוד גבוה במשימות שצריך לבצע ופחות בעצמנו. והגוף שיודע לזהות מצוקה כשהוא רואה אותה, מגיב בכיווץ שרירים ונשימות רדודות. זה מתכון בטוח לעייפות וכאבי ראש שמגיעים בסוף היום כשמורידים הילוך לקראת השינה, ובמהלך היום, אולי הבחנתם פה ושם, בצורך הזה להכניס המון אוויר ולהוציא אותו. בעברית קוראים לזה להיאנח, ביידיש – קרעכצן.

לפי הרפואה הסינית הריאות הן אלה שמניעות את כל הזרימה שבגוף. בלי נשימה טובה, לא תהיה זרימה טובה ותיווצר תקיעות פיזית ומנטלית.

בראייה המערבית הדם מקבל חמצן מהריאות ומשם מפיץ אותו בכל הגוף. אם לא ייאסף מספיק חמצן מהריאות, האיברים לא יקבלו מספיק חמצן, בניית הגוף תיפגע, ולאורך זמן, הנזקים יצטברו.

אם אין חסימה פיזיולוגית אמתית, אפשר לפתור את הבעיה הזו די בקלות, אבל נדרשת מודעות שלא קל להשיג במצבים של לחץ. פשוט להזכיר לעצמנו לנשום. לקיחת נשימות עמוקות תרמוז לגוף שלנו שאנחנו לא נמצאים בסטרס מטורף. עובדה, יש לנו זמן לנשום. המוח יבין ויירגע גם הוא. והכול דרך הפעולה הפשוטה הזו שכולנו עושים מהשנייה הראשונה להיווסדנו.

אם לא שכנעתי אתכם עדיין, תשמעו רגע מה יש לבחור להגיד בנושא ותנסו לתרגל, תראו איך זה משפיע עליכם.

רוצים להתייעץ איך להשתחרר מהלחץ הזה?

תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.

וכמובן שאתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.

ועכשיו כשדברים מתחילים להתבהר, אפשר כבר להתחיל לנשום לרווחה.

בנשימה אחת רכה, נגה.

חמש הוכחות בלתי ניתנות לערעור שהאביב כבר כאן:

1. בחוץ ירוק ופורח.
2. האף מדגדג ויש אפצ’י אחד ביום לפחות.
3. מתחיל לבעבע בכם דחף חזק לצאת החוצה כאילו הייתם סגורים בבית שנה שלמה.
4. בלי שתרגישו בזה באמת, צף ועולה בכם רצון עז לסדר ולנקות דברים.
5. פתאום, ככה סתם, אתם מסתכלים על החיים שלכם מלמעלה, קצת יותר אסטרטגי, קצת פחות כיבוי שריפות. פתאום נוחתות עליכם תובנות שמקפיצות אתכם לפעולה שלא חשבתם עליה קודם.

כל הדברים האלה קורים דווקא בתקופה הזו של השנה. צירוף מקרים? אני לא חושבת.

הסינים, בהתבוננות האין סופית שלהם בטבע ובאדם, ראו באביב עונה של התחדשות, של ירוק, של סדר. עונה שבה מתעורר לנו בגוף הכבד, שהוא האיבר שאחראי על ניהול העניינים. הוא זה שמפקח ומנתב והופך את כל המערכת המורכבת הזו של גוף האדם, למשהו שממש מתפקד. אם הייתם מכירים את הכבד לעומק, הייתם רואים שהוא בהחלט בנוי לתפקיד. יש לו אופי פיקודי שאי אפשר להתעלם ממנו. ולכן ברגע שמתחיל האביב, הוא מתחיל לדחוף אותנו מבפנים לעשות משהו עם עצמנו.

בראייה אסטרונומית, באביב הימים מתארכים ונוספות עוד שעות פעילות, וזה כשלעצמו מוציא אנשים מתרדמת החורף שלהם.

בראייה יותר היסטורית, האביב הוא העונה שבה מתחיל להתחמם ובמקומות קרים, אפשר היה סוף סוף לפתוח את הבתים אחרי החורף הארוך, שבו הסתגרו כדי לשמור על החום. תוסיפו לזה חימום באש בתוך הבית ותבינו מאיפה בא הצורך לנקות את כל הבית ביסודיות מהאפר והאבק שנצברו כל החורף.

אפשר להבין מזה למה הדחף לניקיון באביב הוא לא נחלתם של היהודים בלבד. מסתבר שגם הפרסים חשבו על זה וכך הם מתכוננים לראש השנה שלהם באביב [1].

אז קבלו אותו ותיהנו ממנו במסגרת אלף המטר שסביבכם (כרגע), ואוטוטו כבר יגיע החופש. אפשר כבר להריח אותו.

האביב בא לכם פחות טוב? רוצים להתייעץ מה אפשר לעשות?

תרגישו חופשי לפנות אליי בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.

וכמובן שאתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.

פה בשבילכם, נגה.

[1] – וויקיפדיה על ניקיונות אביב ומקורם – https://en.wikipedia.org/wiki/Spring_cleaning

כולי תקווה שהחששות שהיו בתחילת הדרך שאנשים יסרבו להתחסן יתבדו.

ליתר ביטחון אתן את השנקל שלי מחווייתה האישית של חצי מחוסנת:

הזריקה עצמה לא כאבה במיוחד, אבל בשעות שאחר כך התפתח כאב מקומי, במיוחד בלילה אחרי הזריקה. בימים שלאחר מכן הוא נגוז לאיטו (אבל שמעתי על אנשים שלא היו להם שום כאבים).

ביום המחרת הייתה חולשה מסוימת, ולא הייתי ממליצה לעצמי להפעיל כלים כבדים במצבי. יום נפלא לבינג’ כלשהו לבחירתכם (אבל שמעתי על אנשים שהיה להם יום רגיל לגמרי אחרי).

מעל הכול ריחפה ההודיה למערכת הבריאות המופלאה שלנו!

התקתוק בכל התהליך, התור המסודר של המכוניות שהתקדם יפה (חוסנתי בדרייב-אין), האדיבות של המחסנת,  התשובות שנתנה מבלי שנשאלו (“זה לא חמש מנות, רק אחת, זה של פייזר”), הסדרן שכיוון אותי לחנייה להמתנה, והסדר הכמעט לא ישראלי הזה.

אולי זו רק אני, אבל החגיגיות שבאירוע הייתה פשוט יוצאת דופן!

אז לכו תנהרו לחיסונים (ברגע שיגיע תורכם), קופות החולים יעמדו בזה.

משרד הבריאות העלה דף שאלות ותשובות נחמד לגבי החיסונים, שבאמת עונה על רוב השאלות אם לא על כולן.

אם אחרי כל זה יש לכם עדיין איזו התלבטות או אי נוחות או חוסר אמונה, ואתם לא קונספירטיביים (כי אם כן, אני לא יכולה לעזור לכם), תרגישו חופשי לשאול ולהגיב בכל דרך: פייסבוק, וואטסאפ, מייל.

אשמח לנסות לענות, מבטיחה להתבסס על הוכחות כתובות, ואם אין – אז גם זו תשובה.

ואגב, כרגע, לחלק מהדברים באמת אין תשובות חותכות.

עוד משהו שהקורונה מלמדת אותנו – לחיות באי וודאות.

מוזמנים כתמיד להצטרף לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל את העדכונים ישירות אל המייל שלכם.

תחזיקו מעמד, The end is near.

פה בשבילכם, נגה

נוהגים לחלק את הרפואה הסינית לארבעה תחומים: טווינא, שיאצו, צמחים ודיקור. נרחיב קצת:

טווינא

כמו האח היותר מוכר שיאצו – הוא טיפול במגע, שיכול להיות אגרסיבי למדי. כמובן בתלות במטפל ובצרכים של המטופל. בניגוד לשיאצו, בטווינא המטרה היא לא בהכרח להביא את המטופל לרגיעה, אלא לפעמים – בלשון מדעית – למעוך לו ת’צורה. לרוב תהיה התמקדות באזור הגוף הבעייתי, כשהעבודה תתחיל במקומות יותר מרוחקים משם, ולאט לאט תתקרב לנקודה החמה שעליה מתלונן המטופל.

זהו טיפול מצוין למצבים אורתופדיים, קלאסי לכאבי גב משרירים תפוסים, אבל גם לבעיות ברכיים, כתפיים וגפיים. תנועות העיסוי יכולות גם להיכנס עמוק לשרירים עד כדי כאב, אבל מהסוג שתרצו ממנו עוד. טיפול בטווינא יכול למצות את עצמו די מהר, כיוון שהוא ממוקד לבעיה הפיזית, ולכן תמצאו הרבה מטפלים בשיאצו שמשלבים במהלך הטיפול שלהם, גם כמה תנועות של טווינא בנקודות עמוסות שדורשות שחרור.

איך זה עובד? בדיוק כמו שמשחררים לכם את הצוואר עם עיסוי טוב. אותו דבר.

שיאצו

תחשבו על עיסוי חושני, שהלבישו, גיהצו ועימלנו לו את הצווארון*, ותקבלו את רוח השיאצו. הטיפול נעשה בלבוש מלא, על גבי מזרן או מיטת טיפולים. המגע הוא מלא ונעים, אבל הידיים פתוחות ותמימות, לא מנסות לתפוס משהו שלא צריך. הטיפול עוטף ומחבק, והמטרה שלו היא בראש וראשונה להרגיע. להכניס את המטופל למצב של גלי אלפא במוח, אותם גלים של טרום שינה. במצב הזה הגוף משוחרר ופתוח לקבל את הריפוי דרך, בין השאר, גם לחיצות על נקודות מסוימות. בטיפול מוצאים עצמם אנשים ספק נרדמים, ספק ערים, בין מודעות למחשבות מעולם הדמיון. הרגיעה הזו טובה לאיזון רגשי, לשחרור מתחים, וכמו כל מגע, מכניסה קצת אהבה ורכות לחיים.

איך זה עובד? המגע העמוק, התנועות הרכות, הקצב האחיד והאיטי של הטיפול, הזרימה של התנועות והמטפל סביבכם. כל אלה מביאים לרגיעה ושחרור, אם נותנים לזה לקרות. יש מטופלים שלומדים לשחרר, ויש כאלה שלא. הכול טוב. הלחיצה על הנקודות מגרה את המקום כמו מחט בדיקור, ועל איך זה עובד בהמשך.

צמחים

הם החיים. מגוון צמחי המרפא שעומד לרשותנו הוא עצום. צמחי מרפא סיניים הם רק חלק ממערך שלם של צמחים שמשמשים לריפוי. פעם צמחים זה כל מה שהיה, והיו זקני הכפר (בטח בני 50+ כמו כלום), שידעו איזה צמח לקחת לסוגי תחלואה שונים. ידעו להסביר בדיוק מאיפה לאסוף אותו, ובאיזו עונה, יום ושעה לקטוף אותו. גם קופים יודעים לאכול עלים של צמחים מסוימים שעוזרים להם נגד טפילים למשל. הם לומדים את זה מההורים ומהקהילה שלהם. בדיוק כמונו.

איך זה עובד? תלוי. כל צמח והסיפור שלו. לפעמים החומרים בצמח משמשים אותו כנגד מזיקים, ובמקרה, ככה יוצא, שבגוף האדם הוא מתחבר לחומר מסוים וגורם לתגובה כלשהי, או חוסם פעולה אחרת. לאורך השנים, יעילות הצמחים נבחנה שוב ושוב, והראתה לזקנים מתי לתת מה, ומה דרך ההכנה המומלצת. מדענים מערביים שמסתקרנים וחוקרים את החומרים הפעילים בצמחי מרפא, מגיעים לתובנות מדהימות (לדוגמא, עיינו ערך טו יויו שעליה כבר דיברתי בפוסט קודם).

דיקור

כשמו כן הוא, לוקחים מחטים, דקות מאלו של הזריקות, ומכניסים אותן בנקודות מוגדרות. יש מטופלים שמרגישים אותן יותר, יש שפחות. יש נקודות שמרגישים אותן יותר, ויש שפחות. הכול יש. בדרך כלל מרגישים את כניסת המחט כדקירה קטנה, ומשם והלאה התחושות בגוף משתנות במטופלים השונים ובנקודות השונות. לפעמים מרגישים את השינוי תוך כדי הטיפול, ולפעמים רק יום-יומיים אחריו.

איך זה עובד? יש כל מיני כיווני מחקר, וממצאים שונים, אבל יכול להיות שהתשובה היא מורכבת מהרבה גורמים שחוברים יחד. האפשרות הראשונה שנהגתה הייתה תאוריית הבקרה על השערים, שהיא בעצם תאוריית “פטיש חמש קילו ברגל לטיפול בכאב ראש”. הרעיון הוא שכשפוגע בך פטיש כזה ברגל, נוצרת הפחתה דרמטית בכאב הראש ממנו סבלת קודם. יש לזה הסברים ביולוגיים הגיוניים, וזה תהליך שבאמת מתרחש**, אבל זה לא מכסה את שאר התופעות שדיקור טוב להן מלבד כאב. אבל היי, צריך להשאיר גם דברים לפוסטים הבאים, לא?

אהבתם? תגיבו בפייסבוק, פחות? שלחו לי מייל ל-noga4you@outlook.co.il, תרגישו חופשי.

רוצים להיות בטוחים שאתם מעודכנים בפוסטים חדשים? מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה, והפוסטים יזרמו ישירות אליכם למייל.

בינתיים תחזיקו מעמד, תכף אוגוסט.

פה בשבילכם, נגה

---

* עימלון צווארון – למי שלא מכיר – זה משהו שהיו פעם עושים כדי שהצווארון של החולצות יהיה נוקשה ומסודר.

** עובדה, בגלל זה מרגישים הקלה בכאב, כשלוחצים על סביבת מקור הכאב, שלא לדבר על נשיקה שבכלל סוגרת את הפינה. זה נובע מהצורה שבה נאסף המידע העצבי מכל רחבי הגוף אל המוח (באירוך בויקיפדיה).

לפעמים הפתרון לכל הבעיות שלך נמצא ממש מול הפרצוף שלך ואתה לא רואה. זה בדיוק מה שקרה למטופל שלי*.

בחור צעיר עם תלונה של כאבי גב משתקים עם הקרנות לרגל, כמעט כל שבוע. הוא סיפר שיש לו מחלת צבירה גנטית כלשהי, שבה הגוף לא מייצר אנזים שיפרק חומר מסוים, ולכן הוא מצטבר בגוף בצורה לא בריאה. לא מחלה מהסוג הכיפי. כששאלתי לגבי תרופות קבועות, ענה שאין.

התשאול המשיך והוא סיפר על עוד ועוד כאבים בגופו במקומות שונים שמופיעים לימים ונעלמים, ובמהלכם הוא מנוטרל מכאבים. בעוד ועוד מערכות מצא כשל כזה או אחר.

כשהתעניינתי למה הוא לא לוקח תרופות, הוא הסביר לי שיש למחלה שלו תרופה, אפילו ידע בדיוק את שמה, אבל הוא “לא כל כך מאמין בתרופות”.

לקחתי נשימה עמוקה ועברתי על כל התלונות שלו בזו אחר זו, והסברתי לו איך ביולוגית הן כולן יכולות להיות קשורות למחלה המדוברת. הסברתי שיש גם נזק מצטבר בגוף לאורך השנים בהן לא לקח את התרופה, והנזק מקצר את החיים ואת איכותם.

כשעצרתי לקחת עוד נשימה ענה “בסדר, בסדר, אני לא כל כך פנאטי בעניין התרופות, בסדר, אני אנסה”.

למחרת כבר דיבר עם רופאת המשפחה, ויומיים אחר כך כבר חזר לקחת את התרופה, אחרי שהפסיק בילדותו.

בשבועות שחלפו תמכתי בו בטיפולי דיקור, והשיפור במצבו ניכר תוך שבועיים מתחילת הטיפולים. בהמשך חווה מצבים בהם, מהיכרות עם גופו, ידע שצפוי לו התקף כאבים, אבל זה לא בא.

אז לפעמים הפתרון לבעיות שלך יכול להיות מוכר לך בשמו הפרטי וגם בפנים. אתה יודע שיש איזה משהו, אבל שכחת ממנו, הדחקת אותו והמשכת לסבול.

לפעמים כל מה שאתה צריך זה מישהו שיסתכל עליך, על כולך, יחקור אותך ויכיר אותך, יבדוק את האופציות השונות בכל הרפואות, יניח יד על הכתף שלך ויגיד “היי, הפתרון הוא פשוט, ואתה יודע מה אתה צריך לעשות”. מישהו שיראה לך את הדרך, יחזיק לך את היד, ויגיד לך שאין ממה לפחד.

לפעמים הפתרון ילבש צורה של אוכל שמזיק לך, לפעמים רגע של נשימות במהלך היום, ולפעמים – ממש במקרים נדירים, או לא, תלוי – גם תרופה, כזו בצורה של כדור, שתיקח פעם ביום.

כן, זה מוזר, אבל לפעמים צריך להגיע למטפלת ברפואה סינית כדי להבין שלרפואה מערבית יש מה להציע.

ואם לא – הרפואה הסינית יודעת להגיד איך ממשיכים משם, ובכל מקרה, היא תמיד משלימה.

זה בדיוק מה שאתם צריכים? תתקשרו (עדיף וואטסאפ).

סגר קל למי ששומר (לא שלי**)

פה בשבילכם, נגה

* המטופל נתן את אישורו לפרסום. חמוד.

** קרדיט לשלמה קראוס מסטטוסים מצייצים.

כן לחיסון

קולטים שיש חיסון לקורונה?! תוך פחות משנה הצליחו להרים חיסון לדבר הזה שזרע חורבן והרס בכל מקום, שהרג כל כך הרבה אנשים בעולם וגם פה. זה בלתי נתפס. זו חגיגה אמתית לעולם המדע והמחקר. ניצחון של ממש!

נכון, צריך עוד לחכות ולראות לכמה זמן החיסון יהיה פעיל, ובאיזו תדירות נצטרך לחדש אותו אם בכלל.
נכון, צריך לראות אם הוא מחסן גם כנגד מוטציות קיימות ועתידיות. אבל יש עכשיו חיסון שימנע הדבקה בקורונה ב-95 אחוז מהמקרים. והכול בזמן שיא!

אז כן, זה כבר די ברור, שכמה שיותר מהר, ברגע שתינתן האפשרות, כדאי ורצוי ללכת להתחסן. אבל אל תאמינו לי.

לא לקונספירציות

בדיון אמתי שהתרחש אל מול עיניי המשתאות, הוסבר שהעולם שטוח ושהשלטונות מעלימים מאתנו את האמת הזו. פעורת פה ניסיתי לשכנע, מגמגמת דברים שלא האמנתי שיוצאים מגרוני, אבל מהר מאוד הבנתי, שאין לי סיכוי. אין לי כלים להתמודד עם הסיטואציה באופן תבוני. ואז שמעתי את ההסכת – פודקאסט – של דורון פישלר “התשובה” – הצורה של העולם[1,2]. שווה הקשבה והעברה ל”שטוחיסט” הקרוב לבית מגוריכם, אבל לצורך העניין, אאמל”ק לכם תובנות רלוונטיות משם ואוסיף קצת משלי.

בפרק המדובר פישלר מנסה לענות לשאלה האם העולם שטוח, אבל על הדרך מתמודד עם שאלות יותר גדולות כמו – מה עושים כשלא יודעים, ואיך מתמודדים עם קונספירציות (ועוד ועוד כדרכו בקודש):

• שואלים מומחה לעניין הספציפי לגביו אתם שואלים, מישהו עם כל התארים המתאימים, ועם ידע מוכח בנושא. רצוי גם לבדוק מה הדעה הרווחת בקרב קבוצת המומחים לעניין. CDC, WHO הם מקורות לא רעים למקרה שלנו (של החיסונים, לא של השטיחות).
• חושבים פשוט – לפעמים מה שכלל הציבור חושב, זה מה שנכון, אפילו אם לפעמים זה הופך אותנו ללא מעניינים [3].
• חושבים בהגיון – אם מצאתם דעה קונספירטיבית, תחשבו כמה אנשים צריכים לשקר בשבילה, והאם זה סביר.
• זוכרים שבגוגל יש מלא דברים שלא לגמרי מחוברים למציאות, ולכן שומרים על ספקנות.
• נשארים פתוחים לדעות שונות – ישנן קבוצות פייסבוק וואטסאפ, וגם עיתונים וערוצי תקשורת אחרים, שמשקפים את המציאות בדרך מסוימת. שהות ממושכת בהשפעת אותם ערוצים, משכנעת את המשוכנעים. חשוב להישאר קשובים לערוצים מגוונים של מידע, שמאפשרים ראייה יותר רחבה, וגיבוש דעה עצמאית, גם אם זה לפעמים דורש יותר אנרגיות.

כן וכן וכן וכן וכן

אל תסמכו עליי או על אחרים ברשת עם תארים כאלה או אחרים. תקשיבו למומחים ותוודאו שאתם מקבלים את כל התשובות לשאלות שלכם, כי לספקנות אין תחליף, ובלעדיה לא יהיו פריצות דרך.

החבר’ה האלה לדוגמא יכולים גם לעזור – https://www.youtube.com/watch?v=3Zr8vjF5Tu0&feature=youtu.be

תתחסנו בהמוניכם!

פה בשבילכם, נגה

הערות:

[1] – כל הציטוטים כאן אושרו לשימוש על ידי “רשת עושים היסטוריה”.

[2] – ההסכתים של דורון פישלר, המובן מאליו וגם התשובה (ששייכת לתאגיד השידור) מומלצים בחום רב. הם משעשעים (לפעמים מאוד), מסופרים היטב, ובעיקר מחכימים ומרחיבים את הדעת. אחלה דרך לא לשים לב שכבר הלכתם המון.

[3] – דוגמא קלאסית לרצון הזה להיות שונים=מעניינים הוא סרטם של אורלי וגיא, שכותרתו – “ומה אם כל העולם טועה?” – מדברת בעד עצמה. בסרט השניים מביאים מומחים ופרופסורים, ומוציאים את דבריהם מהקשרם (חלקם לפחות התנערו מהסרט כשראו את התוצאה הסופית). והדוברים שם מסתמכים על נתונים לא מעודכנים במקרה הטוב, ושגויים ומטעים במקרה הרע.
מכון דווידסון בשיתוף עם עמותת מדעת, עשו כאן עבודה יפה והתייחסו לטענות העיקריות, כך שבתום הקריאה של המאמר, תהיה לכם הבנה טובה יותר מי צודק, העולם או אורלי וגיא (הם סך הכול זוג חמוד, אבל באמת…?).